החלטה בתיק ב"ש 4902/05

1.         נגד ניסים חדד (להלן - משיב 1) ודרור חדד (להלן - משיב 2) הוגש כתב אישום על עבירות של חטיפה לשם סחיטה, תקיפה סתם, סחיטה בכוח, איומים ונהיגה בזמן פסילה.

            כתב האישום מגולל מסכת חמורה של איומים, חטיפה לשם סחיטה, אלימות קשה, סחיטה בכח, מלווה באמצעים שונים ומשונים כלפי המתלוננים.

2.         על פי האישום הראשון, המיוחס למשיב 1 בלבד, היכה משיב 1 את אחד המתלוננים (להלן - "ינקי") בכל חלקי גופו, כשהוא בועט בו ומטיח אגרופים בפניו, בבטנו, בראשו ובצלעותיו. כל אותה עת צעק ינקי והתחנן בפני המשיב 1 שיחדל ממעשיו.

            משראה המשיב 1 כי, למרות המכות, מסרב ינקי למסור את המידע שביקש, מילא כוס במים רותחים וקירב את הכוס ובה המים הרותחים בסמוך לראשו של ינקי. משיב 1 פנה לינקי ואמר לו: "אתה רוצה להגיד לי איפה בנצי? או שאני שופך עליך את המים". משעמד ינקי בסירובו, נטל משיב 1 סכין יפנית, שלף את להבה, אחז בידו האחת בראשו של בנצי ובידו השנייה קירב את להב הסכין אל פניו של ינקי ואמר לו: "אתה אומר לי איפה בנצי או לא?" משיב 1 אחז במברג, קירב אותו אל פניו של ינקי ואיים עליו כי ינעץ את המברג בעינו אם לא יספר לו היכן בנצי. לאחר שינקי המשיך בסירובו, פנה אליו משיב 1 ואיים עליו באומרו שייקח אותו לשדה עטוף בניילונים ועם פלסטרים על הפה, ושם הוא יודה ויספר היכן נמצא בנצי.

3.         על פי האישום השני, המיוחס לשני המשיבים, הוכנס המתלונן השני (להלן - בנצי) בכוח אל רכבם של המשיבים. המשיב 2 התניע את הרכב בעוד בנצי צועק: "מה אתם חוטפים אותי!" ומשיב 2 עונה לו: "שב בשקט, מילה מיותרת אתה מקבל כדור". בנצי ניסה לדבר אך המשיב 1 הוציא סכין יפני מכיסו, קירב אותו לצווארו של בנצי ואמר לו שאם לא יהיה בשקט הוא " יקלף לו קליפות מהצוואר". בנצי החל צועק ומשיב 1 נתן לו אגרוף בפניו, באומרו כי אם בנצי "לא שותק, כל האוטו מתלכלך בדם". כתוצאה מהאגרוף נשברו משקפיו של בנצי. בנצי השתתק ומשיב 1 הוציא מכיסו מברג ואמר לבנצי שאם הוא לא אומר "כן" על כל מה שאומרים לו, משיב 1 ידחוף לו את המברג לגב ולישבן, " ידחפו לו מקלות בישבן וכל השכונה תאנוס אותו בישבן עם כל המחלות".

            בנצי ניסה להרגיע את המשיב 1 אך הלה אמר לו כי אין על מה לדבר וכי הם לוקחים אותו לתל-אביב ושאם בנצי לא יודה כי לקח מהקופה 180,000 ש"ח, הם ישחטו אותו ויעלימו ראיות. בנצי אמר כי לא לקח את הסכום וכי אינו מודה ובתמורה המשיך לספוג מכות מידי המשיב 1.

לאחר שהרכב עצר באחת הסמטאות הוציאו המשיבים את בנצי מהרכב וכשהוא ניסה להתנגד פנו אליו המשיבים באומרם: "טיפש, כולם פה עבריינים והם יהרגו אותך ולא תצא חי ולא תראה את אור השמש". המשיבים גררו את בנצי אל דירת אביו של     משיב 1.

            כשעלו השלושה אל הדירה, השליכו המשיבים את בנצי על מיטה באחד החדרים באומרים כי בעוד 5 דקות יגיעו אנשים שישחטו אותו. בנצי החל צורח והמשיב 1 נטל אלת עץ בידיו והחל להכות את בנצי באמצעות האלה ברגליו, בבטנו ובידיו. לאחר מכן פנה המשיב 1 אל אחיו פלא, וביקש ממנו להרתיח את המים בקומקום. בנצי שוב החל לצרוח והמשיב 1 החל להכותו ולחנוק אותו וחזר ואמר כי עוד מעט שוחטים את בנצי. משיב 2 נכנס אל החדר כשבידו סכין גדולה ואמר לבנצי כי ישחט אותו בעוד 5 דקות. בנצי התחנן בפני השניים שיעזבו אותו ואלה אמרו לו כי יש לו ברירה אחת והיא להגיד "כן" על כל מה שהם אומרים לו. השניים דרשו מבנצי להגיד כי לקח מהקופה 180,000 ש"ח. בנצי סירב והמשיב 2 נתן לו אגרוף בבטן, נטל את הסכין ואמר כי אינו צוחק ושישחט את בנצי עכשיו. המשיב 1 אחז בבנצי והצמידו אל הקיר ואילו משיב 2 שפשף את הסכין, באמצעות החלק הקהה של להבה, על צווארו של בנצי, תוך שהשניים מבהירים לבנצי כי נותרו לו שניות ספורות לחיות, אלא אם יודה בכך שנטל מהקופה סכום בסך 180,000 ש"ח. בנצי אמר כי יודה בהכל ושרק יעזבו אותו. משיב 2 הקליט את "הודאתו" של בנצי באמצעות רשמקול.

משהגיעו לירושלים ויצאו מרכבו של משיב 2 ניסה בנצי לברוח אך משיב 2 נתן לו אגרוף בבטנו ואמר לו שאם לא יעלה מיד לרכבו של משיב 1, הוא יחזיר את בנצי לתל-אביב ושם ישחט אותו. בנצי שחשש מהאיום, נכנס אל רכבו של משיב 1 שהסיע אותו אל ביתו של משיב 1, ובדרך הזהיר את בנצי שאם יברח " ישפך דם". גם כשהגיעו בנצי ומשיב 1 אל ביתו של המשיב 1 הוא חזר והזהיר את בנצי מפני בריחה ואמר לו כי " הם יגיעו אליו". כשביקרו בנצי והמשיב 1 בבית הכנסת של משיב 1 ואנשים פנו אל בנצי ושאלו אותו מה קרה לו ענה משיב 1 במקומו כי בנצי רב עם רוסים.

            משיב 2 פנה בנסיעה לכיוון ת"א ובהגיעו אל היציאה מירושלים יצא מתוך הרכב, פתח את דלת הנוסע של בנצי, אמר לו כי הוא משוחרר, וכי יביא להם 2,000 דולר והם יורדים ממנו. בהמשך, אמר משיב 2 לבנצי שאל לו לעשות טעות ולפנות למשטרה ושאם יעשה זאת יירצח אחד האחים שלו.

4.         על פי האישום השלישי, המיוחס אף הוא לשני המשיבים, היכו המשיבים את ינקי בכל חלקי גופו באמצעות אגרופיהם ומשיב 2 הוציא סכין יפנית ואיים על ינקי ואמר לו כי הוא ימות. כתוצאה מהמכות הללו נגרמו לינקי חבלות בחלקי גופו השונים. על פי האישום, בשל המכות והאיומים מצד המשיבים הסכים ינקי להודות בדברים בהם דרשו השניים שיודה, למרות שידע כי הודאתו היא הודאת שקר.

            על פי האישום, משיב 2 פנה אל ינקי ואמר לו שטוב שלא הספיקו להגיע אל שכונת התקווה כי משם ינקי כבר לא היה יוצא חי וכן איים כי שלמה קורץ (אותו הפליל ינקי ב"הודאתו") יירצח. סמוך לשעה 01:40 בליל ה-23/07/05 החזירו המשיבים את ינקי אל דירתו בירושלים והחתימו אותו על מסמך בו הוא הודה כי ראה את שלמה קורץ לוקח את הכסף מקופת "הצ'יינג'" וכן איימו על ינקי כי אם ייגש אל המשטרה יחזיקו בו, יזרקו רימונים ושאם אחד מהם ייעצר הם יהרגו את ינקי או את בנצי או את שלמה קורץ.

5.         על פי האישום הרביעי המיוחס למשיב 1 בלבד, שוב איים המשיב 1 על בנצי שהוא לא יוכל להתחמק ממנו והוא יגיע אליו לכל מקום. משיב 1 המשיך ואמר לבנצי כי שלומי (שלמה קורץ) עומד לנסוע על האופנוע שלו ולחטוף שני כדורים בראש ושאם בנצי לא רוצה להיות בסיפור הזה שייתן לו עכשיו 8,000 ש"ח והוא ישחרר אותו. בנצי אמר למשיב 1 כי עליו לנסוע לבני ברק וביקש ממנו כי יעזוב אותו לנפשו אך המשיב 1 התעקש, תוך כדי שהוא מאיים על בנצי ואומר כי לבנצי יש משפחה, אחים ואחיות, וכדאי לו לסיים את העניין עכשיו. משיב 1 גם אמר לבנצי כי יש לו, לבנצי, מזל כי כעת הם נמצאים לבד בדירה והמשיב יכול לחסל את בנצי אך הוא (המשיב 1), לא כזה ורוצה לסגור את העניין יפה. בהמשך, הצליח בנצי להימלט מהמקום.

6.       המשיבים אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה נגדם והמחלוקת העיקרית בין הצדדים נסבה על שאלת קיומן של עילות מעצר וחלופת מעצר. להלן אבחן שאלות אלה.  

            עילת מעצר

7.         התביעה מבססת את בקשתה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים על כל עילות המעצר המוכרות ובעיקר על עילת מעצר של מסוכנות. לטענת התביעה, קמה במקרה זה חזקת מסוכנות, נוכח השימוש מצד המשיבים באלימות חמורה ואכזריות כלפי המתלוננים וכן שימוש בנשק קר. התביעה טוענת כי קיים במקרה זה גם חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט, נוכח הפחד האיום בו נתונים המתלוננים ומעורבים נוספים. לטענתם, קיים במקרה זה גם חשש רציני להימלטות מאימת הדין לאחר שהמשטרה ניסתה משך זמן ממושך לאתר את המשיבים ולא הצליחה. לטענתה, למרות שהמשיבים ידעו על כך, הם לא התייצבו במשטרה אלא בחלוף זמן ובמועד שבחרו.

8.         המשיבים חולקים על כך שקיימת במקרה זה עילת מעצר של הימלטות מאימת הדין מאחר ולטענתם הסגירו עצמם - גם אם באיחור - למשטרה. לטענתם, אין במקרה זה חשש ממשי של שיבוש מהלכי משפט ובכל מקרה קיים סעיף 10 א' לפקודת הראיות המאפשר לתביעה לעשות שימוש בהודעות העדים, אם וכאשר יתברר כי העדים חזרו בהם מההודעה שמסרו במשטרה, בשל חשש מהמשיבים.

            אשר לחזקת המסוכנות, המשיבים טוענים כי חזקה זו ניתנת לסתירה על בסיס נסיבות  המקרה ונסיבותיהם האישיות של המשיבים וכי בכל מקרה על בית המשפט לבחון חלופת מעצר המאפשרת שיחרור הנאשמים בתנאי ערבות, שיבטיחו את התנהגותם.

9.         סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן - החוק) קובע חזקת מסוכנות כאשר מדובר ב "עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם". בענייננו מדובר במסכת קשה במיוחד של אלימות קשה, חטיפה לשם סחיטה, איומים, פחד ואימה שהפעילו המשיבים כלפי המתלוננים. אין מדובר באיומים בעלמא אלא באיומים המלווים בשימוש באלימות קשה, תוך שימוש בנשק קר, ואמצעים נוספים שהטלת האימה באמצעותם, הובהרה למתלוננים בצורה מוחשית וקשה במיוחד.